מה המנוע שלכם?

מודעות לבריאות, שמירה על כושר או אולי בכלל התמכרות לתחושה הזו של הכאב אחרי אימון.

נסו להבין מה סוג המוטיבציה שמניעה אתכם, ואולי בזכות סדרת הכתבות הזאת תתחילו להניע את החיים שלכם קדימה

אחרי שהבנו בכתבה הראשונה בסדרה שהרצון שלנו לקום ולהתחיל לבצע פעילות גופנית סדירה תלוי במקור של המוטיבציה שלנו, עכשיו ננסה לפרק את המושג מוטיבציה יותר לעומק בזכות מיכל יערון.

יערון, פסיכולוגית ספורט ומייסדת "לעוף",
צוות מקצועי לליווי ולייעוץ ספורטאים ומייסדתSOMEBUDDY , אתר לחיפוש ולהתאמה אישית של פסיכולוגים ומטפלים מתחום בריאות הנפש, ההתפתחות האישית, העסקית והמקצועית, מחלקת את המוטיבציות השונות לפעילות גופנית לתשעה סוגים.

מדובר בחלוקה כללית, כשלעיתים יהיו מקרים שבהם מאמן ימצא שילוב של מספר מוטיבציות במתאמן.
"המוטיבציה הראשונה היא זו המבוססת על מודעות לבריאות, רצון לרזות, חשש מסכרת או מבעיות בלב", מסבירה יערון.
"במקרים רבים מדובר באנשים שמישהו בסביבתם אמר להם שיש סיכויים גדולים שיחלו או ימותו אם לא יטפלו בעצמם.
חשוב שמדריכים העובדים עם אנשים כאלו יבינו שפחד הוא מניע חזק אבל לא מספיק, המדריך צריך לעזור למתאמן להשיג רצף של הצלחות חיוביות ולעודד אותו על השיפור בבריאותו.
"המוטיבציה השנייה היא שמירה על כושר.
כאן אפשר לפגוש אב שיצא לרכיבה על אופניים עם בנו הקטן והרגיש שהוא כמעט מתעלף.
או לחילופין את הבעל שרץ לבית החולים לאחר שאשתו הודיעה לו שהיא בדרך למחלקת יולדות עם ירידת מים.
הוא רואה תור גדול למעלית ומחליט לעלות בריצה ברגל, מגיע לקומה הראשונה, בקומה השנייה הוא כבר עייף מאוד ואם הקומה השלישית היא במקרה מחלקת לב – הוא נשאר בה לטיפול.
כאשר מזהים מוטיבציה כזו חשוב מאוד להתחיל איתו באופן הדרגתי ולהראות את ההתקדמות בכושר.
צריך להראות למתאמן שמפעם לפעם הוא מסוגל ליותר, ולהדגיש מה הוא מסוגל לעשות שאנשים אחרים בגילו או במצבו לא מסוגלים לעשות".

המוטיבציה השלישית עוסקת בדימוי גוף ובמראה.

לדברי יערון, אם בעבר נושא דימו הגוף נתפס כדבר המטריד בעיקר נשים, הרי היום יותר ויותר גברים עוסקים במראה החיצוני שלהם.
מדריך שיהיה רגיש מספיק ליחס המתאמנים שלו למראה, יכול לעזור להם לווסת את היחס הזה ובהתאם לשפר את איכות האימונים שלהם.
"ישנה גם מוטיבציה שבסיסה בתוקפנות", מדגישה יערון.
"יש הפונים לחדרי כושר מתוך מוטיבציה להוציא כעס או תוקפנות.
בספורט תוקפנות מקבלת לגיטימציה, והספורט יכול להועיל גם לאנשים המתקשים לשלוט בתוקפנות וגם לאנשים המתקשים לבטא תוקפנות.
לפעמים צריך להיות רגיש מספיק על מנת להפנות מישהו כזה לספורט שמתאים לו יותר.
בעבודה בתוך חדר כושר יש לקחת בחשבון סיכונים אפשריים, להצביע עליהם ולנסות למנוע אותם מראש".

"במוטיבציה שמבוססת על צרכים חברתיים אפשר לפגוש צעירים שרוצים להתחבר לקבוצה מסוימת, או להרגיש שהם חלק ממועדון", ממשיכה יערון.
"מצד שני ניתן לפגוש מתאמנים מבוגרים יותר עם זמן פנוי, שהפעילות בחדר כושר מהווה עבורם גם פעילות חברתית.
בשני המקרים המתאמנים תופסים את הספורט גם כמותג, כלומר נהנים להגדיר את עצמם כשייכים לקבוצת הספורטאים או המתאמנים.
מדריך שעובד עם אנשים כאלו יכול להשתמש ב'מותג': לחלק סטיקרים למכוניות עם הלוגו של חדר הכושר, לדאוג לחולצות. מדריך גם יכול לדאוג להכיר לאנשים כאלו מתאמנים אחרים ולחברם ל'קהילת חדר הכושר'".

לצד אלה ישנן גם מוטיבציות המבוססות על פריקת מתחים, כשמתאמנים מגיעים לאחר יום עבודה לפרוק את החרדות ואת הלחץ במסגרת האימונים, כאלה המבוססות על צורך בתחרות מצד מתאמנים שרוצים להשוויץ בהישגים שלהם ומוטיבציה המבוססת על סגפנות.
הכוונה היא לאותם מתאמנים שמגיעים ללא אנרגיות אחרי האימון, ונהנים מתחושת הכאב בגוף.

 

"וישנה גם מוטיבציה המבוססת על הצורך בסיכון", מסכמת יערון.
"יש אנשים שהמוטיבציה שלהם היא להרגיש על הקצה.
אלו מתאמנים שיפנו למשל לספורט אקסטרים, כשהמוטיבציה החבויה כאן היא במקרים רבים ברצון להרגיש תחושת שליטה: בזמן שאני עוסק מבחירה במשהו שיש בו סיכון גבוה, אני שולט בסיכון הבסיסי בחיים.
גם במקרים אלו התפקיד המרכזי של המדריך הוא מניעת סיכונים מיותרים".