לא כל הפחמימות נולדו שוות
לא כל הפחמימות נולדו שוות
למה אותה כמות פחמימות משפיעה אחרת על רמות הסוכר, השובע והאנרגיה שלנו - ומה כדאי לדעת לפני שמוציאים אותן מהתפריט
מאת: איילת בוקר
פרוסת לחם, קערת אורז ותפוח מכילים פחמימות, אבל הגוף לא מגיב אליהם באותה הדרך. גם שתי ארוחות עם כמות זהה של פחמימות יכולות להשפיע אחרת על רמות הסוכר, תחושת השובע והאנרגיה.
בשנים האחרונות הפכו הפחמימות לאחד הנושאים השנויים במחלוקת בעולם התזונה. יש מי שממליצים להימנע מהן כמעט לחלוטין, ואחרים מזכירים שהן מקור אנרגיה מרכזי לגוף ולמוח. אבל השאלה החשובה אינה רק כמה פחמימות אנחנו אוכלים, אלא אילו פחמימות, באיזו צורה, באיזה שילוב ומה הגוף שלנו עושה איתן.
פחמימות הן משפחה גדולה של תרכובות, הכוללת סוכרים, עמילנים וסיבים תזונתיים. העמילן, המצוי בדגנים, בקטניות ובירקות עמילניים כמו תפוחי אדמה, מורכב משרשראות ארוכות של יחידות גלוקוז. שני המרכיבים העיקריים שלו הם עמילוז ועמילופקטין.
העמילוז בנוי משרשראות ישרות יחסית, ואילו העמילופקטין בנוי משרשראות מסועפות. המבנה הזה משפיע על נגישות העמילן לאנזימי העיכול ועל מהירות פירוקו לגלוקוז. עמילנים העשירים בעמילוז עמידים בדרך כלל יותר לפירוק מהיר. גם מידת הטחינה, שיטת הבישול ומבנה המזון משפיעים על קצב העיכול. לכן, כמות זהה של פחמימות על גבי תווית המזון אינה מבטיחה תגובה זהה בגוף.
אינדקס גליקמי ועומס גליקמי: מה ההבדל?
אינדקס גליקמי הוא מדד המתאר את העלייה ברמת הגלוקוז בדם לאחר אכילת מזון המכיל כמות מוגדרת של פחמימות זמינות. אבל האינדקס הגליקמי אינו מביא בחשבון את כמות הפחמימות שאנחנו אוכלים בפועל. לשם כך קיים מושג נוסף: עומס גליקמי.
העומס הגליקמי משלב בין האינדקס הגליקמי לבין כמות הפחמימות הזמינות במנה. למשל, לאבטיח יש אינדקס גליקמי גבוה יחסית, אך במנה רגילה כמות הפחמימות אינה גדולה במיוחד, ולכן העומס הגליקמי שלה נמוך יחסית.
המסקנה פשוטה: אי אפשר לשפוט מזון רק לפי האינדקס הגליקמי שלו. חשוב להתייחס גם לגודל המנה, להרכב הארוחה ולערך התזונתי הכולל.
האם לחם מקמח מלא באמת עדיף?
למדנו שלחם מלא עדיף על לחם לבן, ובמובנים רבים זה נכון. דגנים מלאים מכילים יותר סיבים תזונתיים, ויטמינים, מינרלים ורכיבים צמחיים מועילים. אבל כשמדובר בהשפעה על רמות הסוכר, התמונה מורכבת יותר.
לחם שמיוצר מקמח מלא שנטחן דק מאוד מתעכל במהירות יחסית, משום שהטחינה מפרקת את המבנה הטבעי של גרעין הדגן ומנגישה את העמילן לאנזימי העיכול.
לעומתו, לחם המכיל גרעינים שלמים או שבורים גס שומר טוב יותר על המבנה הטבעי של הדגן. העמילן שבו נגיש פחות לאנזימי העיכול, ולכן מתפרק בדרך כלל לאט יותר.
הקסם של העמילן העמיד: מה קורה כשמקררים אורז או תפוחי אדמה?
אחד התהליכים המעניינים ביותר במטבח מתרחש דווקא אחרי שסיימנו לבשל. במהלך הבישול גרגרי העמילן סופחים מים, מתנפחים והופכים נגישים יותר לאנזימי העיכול. כאשר מקררים את המזון המבושל, חלק ממולקולות העמילן מתארגנות מחדש במבנה צפוף יותר שקשה יותר לפרק.
לתהליך הזה קוראים רטרוגרדציה, והוא יוצר עמילן עמיד מסוג 3. העמילן העמיד אינו מתפרק במעי הדק כמו עמילן רגיל. חלק ממנו מגיע למעי הגס, שם חיידקי המעי מתסיסים אותו ומייצרים חומצות שומן קצרות שרשרת, ובהן בוטיראט, התורם לבריאות המעי.
מחקרים מצאו שקירור אורז או תפוחי אדמה לאחר הבישול מפחית בתנאים מסוימים את התגובה הגליקמית. חלק מהעמילן העמיד נשמר גם לאחר חימום מחדש. זה לא הופך אורז או תפוחי אדמה למזונות דלי פחמימות, אבל זו דוגמה מצוינת לכך שגם אופן ההכנה משנה את הדרך שבה הגוף מעכל את המזון.
לא רק מה אוכלים, אלא גם עם מה אוכלים
נניח שאנחנו אוכלים פרוסת לחם. עכשיו נניח שאנחנו אוכלים את אותה פרוסה עם אבוקדו, טחינה, ביצה או ממרח קטניות. כמות הפחמימות בלחם לא השתנתה, אבל הרכב הארוחה השתנה.
חלבון, שומן וסיבים תזונתיים משפיעים על קצב התרוקנות הקיבה, על תחושת השובע ועל התגובה הגליקמית לאחר הארוחה. גם סדר האכילה משנה. במחקרים נמצא שאכילת ירקות וחלבון לפני מזון עשיר בפחמימות ממתנת את העלייה ברמות הסוכר לאחר הארוחה, בעיקר באוכלוסיות שנחקרו בהקשר של הפרעות באיזון הסוכר. לכן כדאי להתבונן בארוחה שלמה ולא ברכיב תזונתי בודד.
פירות לדוגמה מכילים פחמימות, בעיקר סוכרים טבעיים, אבל הם מגיעים יחד עם מים, סיבים, ויטמינים ומגוון רכיבים צמחיים. תפוח שלם אינו שקול מבחינה תזונתית לכוס מיץ תפוחים, גם אם כמות הסוכר דומה.
המבנה הטבעי של הפרי, פעולת הלעיסה ותכולת הסיבים משפיעים על קצב האכילה ועל תחושת השובע. זו אחת הסיבות לכך שעדיף בדרך כלל לאכול פירות שלמים על פני שתיית מיצים.
אז מה כדאי לעשות בפועל?
במקום לפחד מפחמימות, כדאי ללמוד לבחור אותן בחוכמה:
* להעדיף מזונות שלמים: קטניות, ירקות, פירות שלמים ודגנים מלאים, בדגש על מזונות שעברו עיבוד מינימלי.
* לשים לב למבנה המזון: לא רק אם הקמח מלא, אלא גם עד כמה הוא טחון ומה נשאר מהמבנה המקורי של הגרעין.
* לשלב חלבון, שומן וסיבים: ארוחה מאוזנת משפיעה אחרת על השובע ועל רמות הסוכר מאכילת פחמימות לבדן.
* להעדיף קירור מזונות עמילניים: קירור אורז ותפוחי אדמה לאחר הבישול מגדיל את כמות העמילן העמיד. חשוב לקרר במהירות, לשמור במקרר ולהקפיד על כללי בטיחות המזון.
* להעדיף פירות שלמים על פני מיצים: כך מקבלים את הסיבים ואת המבנה הטבעי של הפרי.
* לזכור שהתגובה אישית: פעילות גופנית, שינה, בריאות מטבולית והרכב הארוחה משפיעים גם הם על התגובה הגליקמית.
הגיע הזמן להפסיק לשאול אם פחמימות הן טובות או רעות, ולהתחיל לשאול שאלה מעניינת הרבה יותר: איזה סוג של פחמימות, באיזו צורה ובאיזה הקשר, באמת מיטיב איתנו?
הכותבת היא נטורופתית, זמרת יוצרת, יזמית בתחום הבריאות, בעלת כ־30 שנות ניסיון בתחום התזונה הטבעית והבריאות
© כל הזכויות שמורות STYLE ניהול מועדוני לקוחות